טוען נתונים...
טוען נתונים...
למה משקיעים ממשיכים להתייחס למחיר שיא ישן כאילו הוא עדיין רלוונטי, גם אחרי שהמציאות של החברה השתנתה לגמרי.
עיגון הוא נטייה פסיכולוגית להיצמד למספר ראשוני שנחשף אליו — לרוב מחיר שיא היסטורי או מחיר קנייה אישי — ולהעריך הכל ביחס אליו, גם כשהוא כבר לא רלוונטי. משקיע ש'ראה' את המניה במחיר 300$ ימשיך להרגיש שהיא 'זולה' ב-150$, גם אם הבסיס העסקי שהצדיק את ה-300$ כבר לא קיים.
בניגוד ל-FOMO או פאניקה, עיגון לא מרגיש כמו רגש — הוא מרגיש כמו ניתוח. 'המניה ירדה 50% אז היא זולה' נשמע כמו מסקנה לוגית, אבל היא מתעלמת מהשאלה האמיתית: האם 300$ היה בכלל השווי הנכון מלכתחילה, או שהוא עצמו היה תוצאה של אופוריה זמנית?
האיתות בודק כמה קרוב המחיר הנוכחי לרמות מתועדות (כמו שיא של 52 שבועות) ומעריך את עוצמת העיגון בהתאם למרחק מהן. חשוב: זה לא אומר שהמניה 'צריכה' לחזור לרמה ההיא — זה רק מזהה שהתנהגות שוק סביב הרמה הזו עלולה להיות מונעת יותר מזיכרון מחיר מאשר משיקול פונדמנטלי טרי.
השאלה הנכונה היא לא "האם היא זולה ביחס למה שהייתה" אלא "האם היא זולה ביחס למה שהיא שווה היום, לפי הנתונים הפיננסיים הנוכחיים". זו בדיוק הסיבה שציון StockIQ מחושב מחדש מנתונים עדכניים בכל פעם, ולא 'זוכר' מחירי עבר.
רוצים לראות את זה בפעולה על מניה אמיתית? נתחו מניה עכשיו
קראו גם
המידע במדריך זה נועד לצרכי למידה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות. פירוט מלא בעמוד כתב הוויתור.